הרבה ילדים פוחדים מחושך, ממפלצות ששוכנות מתחת למיטה וכדומה, ואכן כל אלו תחושות טבעיות שמצביעות על התפתחות טבעית, אך כאשר הפחד הופך לחרדה כבר מדובר בבעיה. מהו ההבדל? ובכן הגבול דק ביותר, אך בעוד שפחד מיוחס לדבר ספציפי, הרי שחרדה יותר עמומה ובו זמנית יותר מהותית – מובילה לסבל רב. כיצד אם כן ניתן להתמודד עם חרדות בקרב ילדים? קיימות מגוון דרכים ופה ניגש להכיר אותן.
כוח השינוי בידו של ההורה
ראשית על ההורה להבין שיש לו תפקיד מהותי, ולו כי הוא מהווה אי של ביטחון עבור הילד. בנוסף, לא פעם הילד פשוט מחקה את התנהגותו של ההורה, כך שלעיתים מספיק שההורה ישנה את ההתנהגות שלו (למשל לא יתקשה להיפרד מהילד בשער הגן) על מנת שגם הילד יישר קו. כמו כן, על ההורה לא להתכופף בהתאם לחרדות של הילד, משמע אם הילד חרד מהחושך ומבקש להקיף את כל הבית בכדי לוודא שאין מפלצת בסביבה וההורה אכן עושה זאת, הרי שהילד מפתח תלות שאינה בריאה. מכאן שמצד אחד על ההורה להיות מכיל ולהשרות ביטחון, אך מצד שני עליו להימנע מלהיות יותר מדי מגונן.
בכוח המחשבה
כוח המחשבה הנו כלי מופלא שמסייע לשנות דפוסי מחשבה, ועל כן מומלץ להכיר בשיטת CBT. עם טיפול CBT לילדים זוכים לבצע שינוי מהותי בתוך פרק זמן קצר, וזאת באמצעות שינוי דפוסי התנהגות ומחשבה. בנוסף, שיטה זו מעניקה הרבה משקל לפרשנות האישית והיא כוללת מגוון דרכים שמסייעות לשלוט בתחושות שמעוררות מחשבות מבעיתות. פה נרחיב שטיפול CBT יעיל עבור קשת רחבה של בעיות, כך שבין היתר הטיפול מומלץ עבור פוסט טראומה, OCD, בעיות התנהגות, קשיים חברתיים וקשיים רגשיים.
חיזוקים חיוביים
כפי שהובהר, לכוח המחשבה יש מקום של כבוד בדרך לריפוי ועל כן על ההורה למנף זאת, ולו באמצעות דרך נעימה שמתייחסת לחיזוקים חיוביים. כל שצריך לעשות זה לזהות אלו פעולות נתפשות בעיני הילד כמאיימות ובאופן מבוקר לבצע אותן לצד חיזוקים חיוביים, כאשר החיזוק החיובי אינו חייב לבוא בצורה של תגמול, אלא מראש ניתן להעביר את המשימה המבעיתה באופן יותר נעים. כך למשל אם הילד מתקשה להירדם בחושך לבדו, הרי שאפשרי להחליט שאם הוא צולח את המשימה בבוקר הוא יקבל הפתעה, אך גם ניתן להכין לו מראש מנורת לילה, דובי במיטה, שמיכה אהובה וכדומה.
ראשית הפנמה – ישנו מענה!
לבסוף נציין שקיימים לא מעט דברים שההורים יכולים לעשות בעצמם, אך אם לא מזהים הטבה במצב כעבור שבועיים שלושה, ואם מזהים שהמצב מוביל למצוקה גדולה, הרי שרצוי לקבל טיפול מקצועי, ולו באמצעות ליווי של פסיכולוג, מדריך הורים וכדומה. הנקודה היא שאין לחכות שהתופעה תחלוף מעצמה, אלא צריך להעניק לילד מענה ולהבין שאכן ישנו מענה שמחכה מעבר לפינה.
